<h1>העיטור אות ח' חוב — מלוה על המשכון</h1>
<h2>דף מט:</h2>
גרסינן בפרק שור שנגח אמר רבא משכונו של (גר) [ישראל] ביד הגר ומת הגר ואתא ישראל אחר והחזיק בו מוציאין אותו מידו ומשכונו של גר ביד ישראל ומת הגר ובא ישראל אחר והחזיק בו זה קנה כנגד מעותיו וזה קנה את השאר ואוקימנא דליתיה כל היכא דאיתיה לדידיה וכו' ופירש רבינו חננאל דליתיה למשכון בחצירו הא איתיה למשכון בחצרו קניא ליה חצרו ואף על גב דליתיה לגברא בהדיה דקימא לן חצר המשתמרת אף על גב דאינו עומד בצד שדהו קניא ליה כדגרסינן בשנים אוחזין (ב"מ י"א.) ואי קיימא בחצר שאינה משתמרת בעינן גברא דאיתיה גביה ואיכא דמפרש ליה בחצר שאינה משתמרת וכגון דליתיה לגברא גביה הא איתיה לגברא גביה אינו קונה שלא מדעתו. וכתב הרב המחבר אף על גב דגבי מציאה אמרינן אמר זכתה לי שדי זכתה לו שדיהו דבעינן אמירה הני מילי מציאה דלא ידע בה מעיקרא וכי לא אמר זכתה לי שדי מיאש מינה והרי היא הפקר ובעינן אמירה אבל משכון של גר דידע ביה לא בעינן אמירה. ומסתברא מדלא קאמר תזכה לי שדי שמע מינה לאחר שהחזיקו בה אחרים קאמר זכתה לו שדהו תחלה ולעולם לא בעינן אמירה בשעה שהיא בתוך שדהו. ואם ישראל יש לו מלוה בשטר או בעדים על הגר ומת בתוך זמנו הרי הוא כמשכון של גר ביד ישראל ואם בא ישראל והחזיק בנכסיו של גר אינו יכול להחזיק בשיעור החוב. (עי' תוספתא פ"י דכתובות) והמחזיק בנכסי הגר הרי הוא כיורש וצריך שבועה כדין הבא ליפרע מנכסי יתומין ואיכא מאן דאמר כיון דממילא קא אתי ולא חסר מידי לא משתבע על שטרא ולא מסתבר.
<h2>דף קיד:</h2>
והמכיר כליו וספריו דאם לא יצא לו שם גניבה לא כל הימנו שאני אומר מכרן לאחר ולקחן הימנו אפילו בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר קאמר משום דקימא לן טוענין ללוקח וההיא דינא לא דמי לדינא דהכא (שבועות מ"ו:) (דדינו) [דדיני] דהכא יש ביניהן מחלוקת בגנובין ושאולין ולקוחין אבל התם בעל הבית מודה שלקוחין הן ויודע שלא גנבם אלא שאומר מגנב לקחתם וזה אומר בפרהסיא לקחתי ואיני יודע. ויש בו שלשה שערים אחרים. האחד שנוטל בדמים והוא ששנינו המכיר כליו וספריו ביד אחר אם יצא לו שם גניבה בעיר ישבע כמה הוציא ויטול. ירושלמי (פ"י ה"ג) בדין הוא שלא ישבע תקנה תקנו שלא יהו בעלי בתים מטפלין עם הגנבים. והוא על שלשה ענינים האחד בעל הבית שאין עשוי למכור כליו כיון שיצא לו שם גניבה בעיר ישבע כמה הוציא ויטול וכגון זה אין טוענין ללוקח. השני בעל הבית העשוי למכור כליו צריך עדים שיבואו בני אדם שלנו בתוך ביתו וכו' כדגרסינן התם לא שנו אלא בעל הבית העשוי למכור כליו אבל אינו עשוי למכור כליו לא צריך לאהדורי כולי האי. השלישי שלקח לפני יאוש בין לקח בזול בין לקח ביוקר כדגרסינן בכולהו עשו תקנת השוק בין לקח מגנב בין מלוקח ונוטל בעל הבית שלא בשבועה. השער השני שנוטל בלא דמים והוא על שלשה ענינים אחד שלקח מגנב מפורסם (שני) [ושנים] שאינו מפורסם אלא שקבלו בחובו או בהקיפו דלא עשו בו תקנת השוק. שער השלישי אפילו בדמים אינו נוטל והוא על שלשה ענינים אחד בעל הבית שאינו עשוי למכור את כליו ולא יצא לו שם גניבה בעיר כגון זה טוענין ללוקח דדלמא אצטריכו ליה זוזי וזבין השני בעל הבית העשוי למכור את כליו ויצא לו שם גניבה בעיר ואין לו עדים בכל הדרכים שאמרנו דאמרינן איהו הוא דמפיק האי שמא וכדתנן לא כל הימנו שאני אומר מכרן לאחר ולקחן זה הימנו. שלישי שלקח לאחר יאוש וקימא לן יאוש קונה. ירושלמי ואם טען ואמר מפלוני לקחתים נאמן אתא עובדא קומי רבי אבהו ולא קביל מה ופליג בר אינש דעקא בגין כן לא קביל. וצריך עיון דמשמע לוקח מלוקח לא עשו בו תקנת השוק. וכל הני מילי שיש עדים שהוא של תובע שאינו נאמן לומר לקוח הוא בידי אבל באומר חפץ זה שלך היה ואין לו עדים ואמר לו שאול הוא או שכור הוא אצלך ואמר לו שאול ושכור הוא בידי ויש לי עליך כך וכך ולא אחזיר לך עד שתפרעני אף על פי שהוא עשוי להשאיל ולהשכיר נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. ורבינו אפרים אייתי ראיה מהא דתנן (כתובות ט"ו:) שדה זו של אביך היתה ולקחתיה הימנו נאמן והא התם עשוי להשאיל ולהשכיר הוא ונאמן ומהא דגרסינן גבי הכיר כליו וספריו ביד אחר דאפילו בעל הבית עשוי להשאיל ולהשכיר אמרינן דלמא אצטריכו ליה זוזי וזבין. ולא דייק לן.
